עוד אפשרויות

Google translateGoogle translate
RSSמאמרים וחדשות RSS
קישור לעמוד זהLinkback
גרסא להדפסהגרסא להדפסה
del.icio.usשמירה ב del.icio.us
DIGGהמלצה ב-DIGG
google bookmarkסימניית גוגל

מאמרים מהקבוצה

מוניטורים אולפניים - האם הם באמת כאלה שונים?

מאת: איתי חזום
08/05/2012 - 13:00



 
 

הקדמה

כשמישהו אומר "מוניטור אולפני", הכוונה היא לרמקולים המשמשים את טכנאי הסאונד בחדר השליטה שבאולפני ההקלטות (וכמובן באולפן הביתי). מדובר או ברמקולים "מדפים" שבדר"כ יושבים על שולחן המיקסינג, או ברמקולים גדולים שבדר"כ שקועים בתוך נישה מעל אותו השולחן. גם חובבי אודיו ביתי, וגם אנשי סאונד מדברים על ההבדלים בין אותם מוניטורים לרמקולים ביתיים. לא מעט מידע מטעה נזרק לאויר, ופה ננסה לנפץ (או לחזק) חלק "מהמיתוסים" המוכרים. רמז - הם כל כך דומים שאתם לא תרצו להאמין.

מוניטורים אולפניים הם תמיד "שטוחים", ורמקולים ביתיים לא ---- לא נכון.

נתחיל עם המיתוס הכי נפוץ. הטענה היא - מוניטורים אולפניים הם אוטומטית רמקולים "שקופים" שבאים להראות את ההקלטה כמו שהיא, בעוד שרמקולים ביתיים תמיד "צובעים" את הסאונד על מנת לגרום להקלטה להישמע "טוב" יותר. מדובר בקשקוש במיץ ______ (תבחרו את הירק/פרי שאתם מעדיפים). ישנם רמקולים יחסית "ניטרלים" וישנם רמקולים שיחסית "צובעים" את הסאונד, אבל זה תקף גם למוניטורים אולפניים וגם לרמקולים ביתיים.
קודם כל, מה זה בכלל "שטוח"? ברמקול "שטוח" הכוונה היא לעקומת ההענות של אותו הרמקול, כלומר טווח התדרים שהרמקול מפיק (בדר"כ בתוך התחום של 20Hz-20KHz) בציר אחד, יחסית לעוצמה של כל תדר (נמדדת בדציבלים או dB) בציר השני (בהמשך ישנם גרפים שממחישים את העניין). ככל שההפרשים בעוצמה בין התדרים השונים קטנים יותר, הרמקול נחשב "לשטוח" יותר.
אז כמה זה "שטוח"? רמקול ממוצע שהמתכנן שלו לא עשה "שטויות" או התפשר יותר מדי, בדר"כ יכלול הפרש של לא יותר מ 6dB בין התדר הכי בולט לתדר הכי פחות בולט לאורך טווח התדרים שלו, מה שקרוי "פלוס מינוס 3dB". רמקולים הנחשבים "שטוחים" יחסית, בדרך כלל לא יכללו הפרשים של יותר מ 3dB בין התדר הכי בולט לתדר הכי פחות בולט, או - "פלוס מינוס 1.5dB".
נו, אז לאיפה מוניטורים אולפניים נכנסים? כמו שציינתי, כל מקרה לגופו. ישנם מוניטורים יחסית "שטוחים" וישנם כאלו שאינם. במילים אחרות, מוניטורים אולפניים הם "שטוחים" בדיוק כמו רמקולים ביתיים, כלומר, חלקם יחסית כן וחלקם יחסית לא. לדוגמא, לא חסר רמקולים ביתיים שיותר "שטוחים" ממוניטורים אולפניים וההיפך.

לפניכם שני גרפים להמחשה, אחד של רמקול יחסית "שטוח" ואחד של רמקול שיחסית אינו "שטוח" (ישנן כמובן דוגמאות קיצוניות יותר לכאן ולכאן). תאמינו או לא, אבל שני הגרפים האלו יכולים לייצג מוניטורים אולפניים באותה המידה שהם יכולים לייצג רמקולים בייתים. למי מהם הייתם מעדיפים להאזין? על מי מהם הייתם מעדיפים לעשות מיקס?

חשוב להבהיר שלפעמים ההבדל העיקרי טמון דווקא בכוונת המשורר, ישנם מוניטורים אולפניים שתוכננו בכוונה להיות לא "שטוחים" בצורה יחסית קיצונית על מנת לתת לטכנאי הסאונד את "ההרגשה" של איך תישמע ההקלטה על רמקולים פשוטים (כמו הרמקולים הסטנדרטים שמגיעים עם המערכת ברכב, עם מערכות מיני וכדומה). לעומת זאת, רמקולים ביתיים שתוכננו בכוונה להיות לא "שטוחים" באופן יחסית קיצוני ובדרך כלל תוכננו כך על מנת לתת לרמקולים סאונד שיבדל אותם מזה של רמקולים אחרים בשוק (או שהמתכנן פשוט לא ידע מה הוא עושה). האם זה מהלך נכון? אתם תחליטו.

לבסוף, שלושה דברים חשובים שצריך לדעת:

  • רמקולים הם הרבה יותר מעקומת היענות בלבד.
  • אין רמקולים באמת "שטוחים", כלומר בעלי הענות של "פלוס מינוס 0dB" (או משהו קרוב לזה). מדובר על מגבלה פיזית ורמקולים אינם יכולים להיות לינאריים כמו לדוגמא מגבר טוב. בתאוריה ניתן בעזרת DSP לכוון רמקול ככה שיהיה יחסית מאד "שטוח", אבל זה מוביל אותנו לבעיה בסעיף שלוש.
  • הענות נמדדת בחלל ללא החזרים (או במדידה "שמסירה" אותם), אך ברגע שמכניסים רמקולים לחדר האזנה ממוצע (אפילו חדר מטופל אקוסטית) הם כבר רחוקים מלהיות "שטוחים", לפעמים עד כדי "פלוס מינוס 15dB". תלוי ברמקול, בחדר, ובנקודות ההאזנה, המקרה גם יכול להיות הפוך - רמקולים לא שטוחים יחסית, יהיו דווקא יותר שטוחים בחדר האזנה וזה משהו שאי אפשר לדעת מראש). הנה דוגמא לאיך רמקולים מדפיים נמדדים בסלון ישראלי טיפוסי ללא טיפול אקוסטי (ממוצע של כמה מדידות, כאשר ההחלקה היא בכוונה מינימלית על מנת להדגיש את הנושא). כן, סביר להניח שגם אצלכם זה משהו דומה.

 

מוניטורים או רמקולים "שטוחים" אינם מיועדים להאזנה רגילה אלא רק למיקסינג, הסאונד שלהם "מעייף" מדי,"מדוייק" מדי, "אנליטי" מדי, "קר" מדי וכו' ---- לא נכון.

בהנחה ששמתם יד על מוניטורים שנמדדו "כשטוחים", זה מוביל אותנו למיתוס הנ"ל. אם נדמיין לרגע אחד שהציוד בו אתם משתמשים "ניטרלי" לחלוטין, הרמקול עם הסאונד שהכי פחות יעייף זה דווקא זה עם הסאונד הכי שטוח. מדוע? אוזן האדם מאד רגישה לשינויים בסאונד (במיוחד באיזור המידריינג') ורמקול שמבליט תדרים מסוימים יגרום "לעייפות" מהר מאד (או פשוט סתם "יצבע" את הסאונד), בעוד שרמקול המחסיר תדרים מסוימים ישמע כאילו... משהו חסר.
בדומה להאזנה למוסיקה בעלת טווח דינאמי קטן שבה כל הכלים כמעט באותה העוצמה, בהתחלה עשויים להתלהב, אבל לאחר זמן קצר מבינים שזה דווקא מפריע. אנלוגיה נוספת היא רמקולים Fulrange מסויימים (בדר"כ עם דרייבר אחד של 8 אינץ' ללא קרוסאובר) - חלקם יכללו מידריינג' מודגש מדי, מה שעלול להתפרש בטעות כמידריינג' "פתוח ומדהים", אבל לאחר האזנה ממושכת זה הופך לכאב ראש אחד גדול...

אם נחזור לגרפים הנ"ל, אשאל שוב - למי הייתם מעדיפים להאזין? לרמקול שנראה יחסית מאוזן, או לזה שכולל כל מיני גבעות/עמקים לאורך טווח התדרים שלו? מה עם דוגמא יותר קיצונית? מספר חובבי אודיו נוהגים לומר שהאזנה זה מה שקובע, אבל האם בכלל הייתם רוצים לנסות להאזין לרמקול שנראה ככה?

ככל שהרמקול פחות שטוח, הוא מוסיף/גורע ממה שנמצא בהקלטה לה אנחנו מאזינים. לדוגמא, אם הרמקול מבליט בכמה דציבלים את איזור ה-10Khz, המאזין עלול לפרש זאת כסאונד "אוורירי" (או לחילופין "מתכתי"), אבל בפועל מה שקורה זה שהרמקול מוסיף/צובע את הסאונד שמגיע מההקלטה, ולכן אינו מפיק אותה בצורה "נאמנה למקור". כן, יכול להיות שבהקלטה עצמה פשוט חסרים גבוהים ולכן אהבתם את הרמקול הזה וזה לגיטימי, אבל שוב, "נאמן למקור/הקלטה" זה לא. הנושא דומה גם במגברי שפורפרות. חלקם כוללים עכבת יציאה גבוהה מדי וברגע שמחברים אליהם רמקול (שכמובן בעל עכבה משתנה ולא התנגדות ישרה כמו נגד), עקומת ההיענות של המגבר משתנה וכעת הוא מוסיף/גורע (בתדרים מסויימים) מהסיגנל שנכנס אליו (העניין קיים גם בחלק ממגברי האוזניות). האם זה רצוי? אתם תחליטו.

אתם עדיין לא מסופקים מהסאונד? אחד היתרונות שיש למוניטורים אולפנים הוא האפשרות "לשחק" עם הסאונד שלהם על מנת להתאים אותם לחלל ההאזנה/טעם אישי. לדוגמא, אם הגבוהים שהרמקול מפיק יותר מדי חזקים לטעמכם, אפשר בעזרת מתג מאחורי הרמקול להנמיך את עוצמת הטוויטר. במידה וחדר ההאזנה מאד "יבש", אפשר לחילופין להגביר את עוצמת הטוויטר ולפצות על מחסור בגבוהים.

מוניטורים אולפניים קיימים רק כרמקולים מדפיים, בשונה מרמקולים ביתיים ---- לא נכון  

בדרך כלל מה שרואים באולפן קטן או אולפן ביתי, זה מוניטורים בגודל של מדפיים, אך אם חפצה נפשכם במוניטור גדול, לא חסרים מוניטורים שיעשו צל לא קטן גם על רצפתיים ביתיים גדולים (מה שכן, תכינו את הארנק). הם אמנם בדרך כלל לא נראים כמו רצפתיים, אבל זה מכיון שהם מיועדים להתקנה בתוך נישה מעל שולחן המיקסינג. לשם המחשה, הוופרים הגדולים שברמקולים הבאים הם בקוטר 18 אינץ' (!!).

  

מוניטורים אולפניים מסוג Nearfield מיועדים/מתוכננים אך ורק להאזנה מקרוב ורמקולים ביתיים אינם מתאימים לכך ---- לא נכון.

עוד קשקוש נפוץ שהשתרש עם השנים. ב-Nearfield הכוונה היא לרמקולים שמאוד קרובים למאזין (בדרך כלל משהו באיזור החצי מטר). למה שנרצה להאזין לרמקולים מאד קרוב? מאד פשוט, רמקולים שיותר קרובים אל המאזין מאפשרים הגעה של יותר סאונד "ישיר" ופחות סאונד "עקיף", או במילים אחרות, כאשר מאזינים לרמקולים יחסית מקרוב, אנחנו שומעים יותר את הרמקולים ופחות את "החדר". חשוב לדעת, לא מדובר פה בתרופת פלא, ולחדר תמיד ישנה השפעה כשמאזינים לרמקולים.

אז מה הקשר למוניטורים?  קודם כל צריך לסגור פינה - לא קיים רמקול "שתוכנן להאזנה מקרוב בלבד" ואין שום בעיה להאזין למוניטורים אולפניים (או כל רמקול לצורך העניין) מרחוק, באותה המידה שאין שום בעיה להאזין לרמקולים מדפיים ביתיים מקרוב. כן, ישנם רמקולים שיותר מתאימים להאזנה מקרוב, אבל לא בגלל מה שאתם חושבים. מה שקובע כמה קרוב אפשר להאזין הוא המרחק הפיזי בין הדרייברים, ולא בגלל שהיצרן אמר שהרמקול הוא Nearfield (מה שאצל הרבה אנשים חקוק בסלע). לדוגמא, רמקול שבו הטוויטר ממוקם נניח מטר מעל הוופר אינו מתאים להאזנה מקרוב, מכיון שהשאיפה היא שהסאונד יגיע כמה שיותר "ממקור אחד", והאזנה מקרוב לא תאפשר לסאונד משני הדרייברים "להתאחד" כראוי בנקודת ההאזנה. כפי שאתם בטח כבר יודעים, כמעט כל הרמקולים המדפיים/הריצפתיים מסוג 2way כוללים טוויטר הממוקם תמיד סמוך לוופר, וזה לא במקרה. אגב, מבחינה טכנית הרמקולים שהכי מתאימים להאזנה מקרוב הם אלו שעושים שימוש בדרייבר Full Range או דרייבר קואקסיאלי (בו הטוויטר נמצא במרכז הוופר), מכיון שפה כביכול מתאפשרת קבלת "מקור סאונד אחד". לדוגמא:

למי שתוהה, מרחק ה-Port מהדרייברים הוא נושא פחות רגיש, מכיון שהסאונד היוצא מה-Port הוא בתדרים נמוכים, שאינם כיווניים (בהנחה וה-Port עובד כמו שצריך ולא מבליט תדרים במידריינג').

לעומת זאת, חלק מהמוניטורים האולפניים מסוג Farfield אינם ממש מומלצים להאזנה מקרוב פשוט בגלל שהם פיזית מאד גדולים (הם בכל זאת מיועדים להפיק עוצמות גבוהות בחלל גדול), ובדרך כלל מגיעים במערך 3-4way בו לפעמים ישנו מרחק יחסית גדול בין הדרייברים, מה שגורר המלצה למרחק האזנה של לפחות מטר אחד (מה שנחשב למרחק מדידה סטנדרטי לרמקולים קונבנציונלים). דוגמאות ניתן לראות בסעיף הקודם.   

מוניטורים אולפניים תמיד מפיקים "במה" רחבה יותר מרמקולים ביתיים על מנת לכסות את כל מרחב ההאזנה של טכנאי הסאונד שמשתמש בשולחן המיקסינג ---- לא נכון.

"במה" זה מונח כללי למדי, אבל הפרשנות הטכנית שלו היא רמקול המסוגל לשמור על עקומת היענות מאוזנת גם כאשר יוצאים מציר ההאזנה הישיר של הרמקול (בדרך כלל מול הטוויטר, או מעט מתחת). למי שאינו יודע, לרמקול יש עקומת היענות שונה ברגע שמתחילים לזוז לצדדים (או למעלה/למטה), ורמקול שתוכנן נכון ינסה לשמור כמה שאפשר על עקומה מאוזנת מחוץ לציר האזנה, גם על מנת לאפשר במה רחבה למספר מאזינים (או טכנאי סאונד הזז מצד לצד בשולחן המיקסינג) וגם על מנת לאזן מעט את ההחזרים מהחדר.

בנושא הזה אין שום יתרון אוטומטי למוניטורים אולפניים על רמקולים ביתיים, אבל כרגיל, כל מקרה לגופו. במידה ומדובר על מוניטור בעל קונפיגורציה קלאסית של וופר וטוויטר כיפתי/ריבון וכדומה, הבמה שהמוניטור יפיק לא תהיה טובה יותר מזו של רמקול ביתי בעל קונפיגורציה זהה. מצד שני, ישנם מוניטורים אולפניים שעושים שימוש במה שמכונה Waveguide (סוג של שופר המגביל/מסדר את פיזור הסאונד), שמיועד לאזן את עקומת הפיזור של הטוויטר (ולפעמים גם מידריינג') יחסית לזו של הוופר. היתרון פה ברור - רמקולים 2way המשתמשים בטוויטר סטנדרטי עם וופר ממוצע (מעל 6 אינץ'), לא יפיקו עקומה מאוזנת מחוץ לציר בגלל שבנקודת החיתוך הנפוצה בין שני הדרייברים (בדרך כלל באיזור ה 1.5-3KHz), הטוויטר כולל פיזור רחב יותר מזה של הוופר (הבעיה פחות בולטת עם וופרים קטנים מ-6 אינץ'). חשוב לדעת ש-Waveguide צריך להיות מיושם נכון על מנת לקבל תוצאות רצויות.
אגב, ברמקולים העושים שימוש בדרייבר קואקסיאלי, הממברנה של הוופר מתפקדת בעצמה כסוג של Waveguide (בגלל צורתה והמיקום היחסי של הטוויטר), אך ישנם גם כאלו שפשוט ממרכזים שופר או Waveguide במרכז הממברנה.
לדוגמא:

עיקרון השימוש ב-Waveguide אמנם נפוץ יותר במוניטורים אולפניים אך אינו אקסקלוסיבי והעניין מתחיל לתפוס גם ברמקולים ביתיים (אלו שמשתמשים בשופרים גם כן מתאימים לקטגוריה בצורה מסויימת).
ישנם כמובן רמקולים העושים בדיוק את ההיפך ובכוונה מספקים במה יחסית צרה על מנת להפחית כמה שיותר את ההחזרים מהחדר (לדוגמא, רמקולים מסוג Electrostatic ו-Planer).

דוגמאות למוניטורים 2way שעושים שימוש ב-Waveguide:

דוגמאות למוניטורים 3way שעושים שימוש ב-Waveguide:

  

מוניטורים אולפניים משתמשים בדרייברים מיוחדים, ולכן הם גם מפיקים פחות עיוותים מרמקולים ביתיים ---- לא נכון.

מוניטורים אולפניים עושים שימוש באותם הדרייברים (וופרים/טוויטרים) ומאותם היצרנים הקיימים ברמקולים ביתיים, לכן אותם החוקים תקפים בשני המקרים, והכל עניין של מחיר ואיכות. לדוגמא, רמקול עם דרייברים טובים יותר, יעוות פחות (במיוחד בעוצמות האזנה גבוהות) - מאד פשוט.  

מוניטורים אולפניים כוללים הגברה עדיפה כי היא מותאמת להם ספציפית ---- נכון חלקית.

כידוע, רוב המוניטורים האולפניים הם אקטיביים (כלומר, מוגברים), וזה מאפשר ליצרן (לפחות בתאוריה) להתקין ברמקולים מגברים שינצלו את המקסימום מהדרייברים, ללא הוצאה כספית מיותרת על הגברה איזוטרית, אבל שוב, כל זה בתאוריה. מצד שני, אפשר גם לטעון שהיצרנים מתפשרים על הגברה זולה במוניטורים הפשוטים שלהם, על מנת לאפשר להם לתמחר את הרמקולים יותר בזול... למי שיש בעיה עם העניין, חלק מהמוניטורים מוצעים גם בגרסאות פסיביות ככה שניתן "לשדך" להם איזו הגברה שרוצים, אבל זו לדעתי החטאה של המטרה, שכן היתרון הכי גדול של מוניטורים אולפניים הוא השימוש בקרוסאובר אקטיבי (ללא כל החסרונות הנלווים לקרוסאובר פאסיבי) עם הגברה נפרדת לכל דרייבר ואפשרויות כיוון מגוונות כתוצאה מזה. מה לגבי מוניטורים גדולים? אלו בדרך כלל יגיעו עם הגברה וקרוסאובר אקטיבי חיצוניים.

מוניטורים אולפניים יותר "קשוחים" מרמקולים ביתיים ---- נכון.

רוב המוניטורים האולפניים כוללים הגנה פנימית בתוך ההגברה על מנת למנוע נזק לדרייברים שברמקול, חלקם כוללים תיבות עמידות יותר, וישנם אפילו דגמים עם תיבות שלמות מאליומיניום (או רק חזית מאליומיניום), דבר השמור רק לרמקולים ביתיים יוקרתיים.

מוניטורים אולפניים יותר "משוכללים" מרמקולים ביתיים ---- נכון.

עם רמקול 2way ביתי ממוצע מקבלים תיבה, שני דרייברים וקרוסאובר פאסיבי (לוח עם סלילים/קבלים/נגדים). עם מוניטור אולפני ממוצע מקבלים תיבה (לפעמים מאלומיניום, לפעמים עם Waveguide), הגברה פנימית נפרדת לכל דרייבר (כולל הגנה מנזק), קרוסאובר אקטיבי (לפעמים מבוסס DSP, לפעמים אפילו עם Room Correction) ואפשרויות כיוון שונות (כגון עוצמת טוויטר, עוצמת באסים, פיצוי באסים על קרבה לקירות, ו-EQ פרמטרי).

במוניטורים אולפניים אין אפשרות לרמקול סנטר יעודי ---- נכון

מי שרוצה מערכת סראונד בעולם המוניטורים, לא ימצא רמקול סנטר "תואם". במקום, פשוט רוכשים רמקול זהה לקדמיים (או גרסה אופקית שלו) שזה גם ככה הדבר הכי רצוי מלכתחילה. בעולם האודיו הביתי, מי שרוצה לרכוש רמקול זהה לקדמיים לא תמיד יקבל את האפשרות הזו, מכיון שהרבה רמקולים נמכרים כזוגות בלבד. זה מחייב את המאזין או לרכוש זוג נוסף, או ליפול למלכודת "הסנטר התואם מאותה הסדרה", שאינו באמת "תואם" לקדמיים (בשונה ממה שנהוג לחשוב), ועולה יותר מרמקול אחד (שנמכר כזוג בלבד).

למוניטורים אולפניים אין כניסות RCA, לכן הם אינם מתאימים לשימוש ביתי ---- לא נכון.

בעולם האודיו המקצועי אכן נהוג להשתמש בכניסות/יציאות מאוזנות (מסוג XLR או PL), אבל עובדה שכיום צצים יותר ויותר מוניטורים שכוללים גם כניסות RCA, וציוד ביתי שכולל גם יציאות XLR. למי שאין ברירה ניתן להשתמש במתאמים (או כבלים מתאימים), אך מכיון שלא בטוח שעוצמת הסיגנל תספיק, ניתן לרכוש מכשיר שיתאם עוצמה בין יציאות לא מאוזנות לכניסות מאוזנות.

רמקולים ביתיים אינם מתאימים לשימוש אולפני ---- לא נכון.

בהתחשב במיתוסים הנ"ל, מדובר פה כביכול על מסקנה טבעית לא? אם רמקול מיועד לשימוש ביתי, איך הוא יכול בכלל להתאים לשימוש אולפני? ובכן, מבחינה טכנית, יכול ועוד איך ועובדה שישנם אולפנים שכן משתמשים ברמקולים ביתיים (למרות שבדרך כלל מדובר על דגמים יוקרתיים).
כמה דוגמאות:

אוזניות אולפניות יותר שטוחות מאוזניות ביתיות ואינן מיועדות לשימוש ביתי ---- לא נכון.

נושא קטן שאינו קשור ישירות למוניטורים אולפניים הוא אוזניות. אוזניות הן "חיות" הרבה יותר פשוטות מרמקולים -  דרייבר Full Range אחד המפיק את כל הספקטרום (בשונה מרמקולים, פה זה לא נושא בעייתי), ללא קרוסאובר וללא השפעות אקוסטיות מהחדר.
אז מה הופך אוזניות "לאולפניות"? בהיבט של הסאונד, כלום, אלא אם כן אתם מחשיבים שיווק ופרסום כגורם משפיע. יצרני אוזניות גדולים בדרך כלל מייצרים גם דגמים "המיועדים" לשימוש אולפני, אך אלו אינם יחודיים בהיבט הטכני/סאונד מאוזניות אחרות, חלקן "שטוחות" יותר וחלקן פחות, בדיוק כמו אוזניות ביתיות (דווקא שתי האוזניות הכי שטוחות שקיימות כרגע הן אוזניות ביתיות) ולכן גם אין מניעה מלהשתמש באוזניות כאלו ביום יום.

ה-Yamaha NS-10 הם המוניטורים הטובים ביותר שיצאו אי פעם ---- לא נכון.

ה-NS-10 מחזיקים בתואר המוניטורים הכי פופולריים ומבוקשים שיש. למרבה הצחוק, הם הוצגו ב-1978 מתוך מטרה להיכנס לשוק הביתי, אבל דברים קרו וה-NS-10 הפכו למוניטורים "השולטים" בשנות ה-80 (וגם כיום הם מאד מבוקשים). מה גרם לכל זה? בטח שלא איכות הסאונד שלהם... קודם כל ה-NS-10 כוללים עקומת היענות מאד לא מאוזנת עם גבעה רחבה שמגיעה לשיאה קצת מתחת ל-2Khz - לא רק שזו נמצאת באיזור שאנחנו מאד רגישים אליו, עוצמתה יחסית לשאר התדרים גבוהה מדי. נוסף על כך הם אינם יורדים נמוך, ומי שרוצה להפיק באסים כראוי יזדקק לסאבוופר.

 

ה-NS-10 אגב, הם רמקולים פאסיבים בדומה לרוב הרמקולים הביתיים, כך שכל היתרונות של רמקולים אקטיבים אינם חלים כאן.

נו, אז מה הקטע שלהם? ה-NS-10 "הכריחו" את טכנאי הסאונד להאזין למיקסים כך שהם "צבועים" יותר מדי והתוצאה היתה שטכנאי הסאונד עבד על המיקס כדי שהוא ישמע "טוב"... דווקא על ה-NS-10. המסקנה הרווחת שהתקבלה בעקבות זה היא, שכל מה שנשמע "טוב" על ה-NS-10 ישמע "טוב" על כל רמקול. כל מה שהטכנאי הסאונד בעצם עשה זה להנמיך את המידריינג' שבלט יותר מדי, והוסיף באסים כדי לפצות על החוסר. הגישה הזו מאד מזכירה את הצורה בה לפעמים מכוונים EQ גרפי - עם החסרה במיד והוספה בקצוות, מה שנקרא EQ מסוג "סמיילי" (כי הסליידרים במכשיר נראו כמו פה מחייך). האם זו הצורה הנכונה לעשות מיקס? זה לא באמת משנה. כמעט כולם עשו/עושים את זה, כמעט כולם אהבו/אוהבים את זה וגם ככה מדובר פה על עניין "אומנותי". בנוסף, טכנאי סאונד שנאלץ לעבוד בכל מיני אולפנים שונים יעדיף להשתמש באותם המוניטורים, וה-NS-10 היו כל כך נפוצים שזה פתר את הבעיה.

סיכום

אז מה המסקנה? לא, מוניטורים אולפניים לא באמת כאלה שונים מרמקולים ביתיים, אבל גם ככה היצרנים לא ממש משאירים לנו הרבה ברירה בנושא. ואם אנחנו רוצים קולנוע ביתי חדשני בתקציב סביר? אנחנו צריכים רסיבר עם כל הפורמטים/פיצ'רים העדכניים שיש והרסיבר כבר כולל הגברה פנימית למינימום חמישה רמקולים, אז למה לשבור את הראש עם מוניטורים?

 

ואם אנחנו רוצים מערכת דו ערוצית עם מגבר שפורפרות שהתאהבנו בו? מוניטורים לא יתאימו כי הם כמעט תמיד כוללים הגברה פנימית, אז למה לשבור את הראש?
ואם אנחנו רוצים לבנות אולפן ביתי בתקציב מצומצם? היי, יש לנו כבר מגבר סטריאו עם רמקולים מדפיים טובים, אין צורך במוניטורים, לא? אז למה לשבור את הראש? כל ההחלטות האלו בידכם.
בסופו של יום, המטרה של היצרנים היא ליצור שווקים חדשים ולמכור כמה שיותר, גם אם זה אומר למכור לכם את אותה הגברת בשינוי אדרת.


לדיון בנושא: מוניטורים אולפניים - האם הם באמת כאלה שונים?


נושאים מקושרים

אודיו
אודיו


תגיות


דרגת קושי: 3
דירוג הכתבה

דירוג ממוצע:

92

בהקשר זה

 מגברים: הסבר
 פורום רב ערוצי
 רמקולים ושמע - חלק א'
 ביקורות אודיו
 עוד על אודיו


המאמר הפופולרי ביותר בתחום אודיו:
רמקולים ושמע - פרק א´ בסדרה
תקנון / תנאי השימוש באתר צור קשר / contact us כל הזכויות שמורות לקבוצת ht